היא זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה הראשון בקולנוע בתור פטסי בסרט 12 שנים של עבדות (2013).

לופיטה ניונגו (נולדה ב-1 במרץ 1983 במקסיקו סיטי, מקסיקו) היא שחקנית זוכת אוסקר קנייתית-מקסיקנית המחזיקה באזרחות קנייתית, מקסיקנית ואמריקאית. היא זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה הראשון בקולנוע בסרט 12 שנים של עבדות (2013), והפכה לשחקנית המקסיקנית הראשונה שזוכה באוסקר. בתור מזל דגים שנולדה ב-1 במרץ, היא כיכבה בסרטים מרכזיים כולל הפנתר השחור (2018, 2022), מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר (2015), אנחנו (2019), מקום שקט: יום אחד (2024) והרובוט הפראי (2024).

לופיטה נולדה במקסיקו סיטי ב-1 במרץ 1983 להורים קנייתים, פיטר אניאנג' ניונגו (פוליטיקאי ופרופסור) ודורותי אוגאדה בויו, וחזרה לקניה לפני יום הולדתה הראשון כאשר אביה מונה לפרופסור באוניברסיטת ניירובי. היא גדלה בניירובי ודיברה מספר שפות כולל אנגלית, סווהילי, ספרדית ולו, לאחר ששהתה במקסיקו במשך שבעה חודשים בגיל 16 במיוחד כדי ללמוד ספרדית. היא עשתה את הופעת הבכורה שלה על הבמה בגיל 14 בתפקיד ג'ולייט ברומיאו ויוליה בתיאטרון הרפרטוארי בניירובי, קיבלה תואר בקולנוע ותיאטרון ממכללת המפשייר, וסיימה תואר שני במשחק מבית הספר לדרמה של אוניברסיטת ייל ב-2012.

לופיטה ניונגו דוברת ארבע שפות בשטף: אנגלית, ספרדית, סווהילי ולו, המשקפות את גידולה הרב-לאומי בקניה, מקסיקו וארצות הברית. היא השנייה מתוך שישה ילדים במשפחה אמנותית, עם אחים כולל טאוויה ניונגו (פרופסור באוניברסיטת ניו יורק), קוואמה ניונגו (אנימטור) ואיזיס ניונגו (שנבחרה לאחת הנשים הצעירות החזקות ביותר באפריקה על ידי פורבס). היא מזדהה כקנייתית וכמקסיקנית כאחד, ומתייחסת לזהות הלטינית שלה בכך שהיא מסבירה שלמרות שנולדה במקסיקו ודוברת ספרדית, השורשים התרבותיים שלה הם בעיקר קנייתים ואפריקאים; היא פועלת למען זכויות נשים, זכויות בעלי חיים ושימור היסטורי, וכתבה את ספר הילדים סולווה (2019), שהפך לרב מכר של הניו יורק טיימס.